החלטה בתיק ב"ש 4489/08

1.       לפניי בקשה למעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו בת"פ 166/08, שבו הואשם בשתי עבירות של עסקה בנשק שלא כדין - לפי סעיף 144(ב2) לחוק העונשין, התשל"ז-1997 (להלן - החוק), ובשתי עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע בעניין עסקאות נשק - לפי סעיף 499(א)(1).

2.       להלן העובדות שיוחסו למשיב בארבעת אישומי כתב האישום.

באישום הראשוןהואשם המשיב בעבירת עסקה בנשק שלא כדין - לפי סעיף 144(ב2) לחוק, בכך שעשה עסקה בנשק, שבגדרה נמסרה חזקה בתחמושת לזולתו. על-פי הנטען באישום זה, במהלך חודש פברואר 2008 פנה מוחמד מחסין (להלן - מחסין)  למשיב, וביקש ממנו כדורים לאקדח בקוטר של 9 מ"מ. בסמוך לכך, פנה המשיב לעלי ג'ודה (להלן - ג'ודה), וביקש ממנו להשיג את הכדורים כאמור לעיל. כעבור יומיים, הגיעו המשיב ומחסין לביתו של ג'ודה במחנה הפליטים שועפט במזרח ירושלים, שם מסר ג'ודה למחסין 50 כדורים תמורת סכום של 500 ש"ח שקיבל ממנו. המשיב קיבל
100 ש"ח עבור תיווכו בעסקת מכירת התחמושת.

באישום השנייוחסה למשיב עבירה של עסקה בנשק שלא כדין - לפי סעיף
144(ב2) לחוק, בגין עסקה של מסירת חזקה באקדח לאדם אחר. בפרק העובדות שבאישום זה נטען, כי בסמוך לאחר האירועים הנדונים באישום הראשון פנה מחסין למשיב והציע למכור לו אקדח חצי אוטומטי מסוג CZ  בקוטר 9 מ"מ ומחסנית, וכי בעקבות ההצעה, פנה המשיב לג'ודה והציע לו לראות את האקדח. עוד נטען, כי למחרת היום נפגשו המשיב, מחסין וג'ודה, בשכונת דחיית אל סאלם, שם הראה מחסין לשניים את הנשק, והציע למכרו תמורת 9,000 ש"ח. ג'ודה הסכים לרכוש את האקדח תמורת 7,500 ש"ח ומחסין הסכים להצעת המחיר. מחסין סיכם עם ג'ודה, כי האחרון ישלם לו 3,500 ש"ח, ולאחר מכן, בעת תשלום היתרה, יקבל את הנשק לחזקתו. כעבור מספר ימים, נפגשו מחסין, ג'ודה והמשיב בשועפט, ועסקת מכירת הנשק הושלמה, עת שילם ג'ודה למחסין את יתרת הסכום בסך 4,000 ש"ח וקיבל לידיו את האקדח והמחסנית. המשיב קיבל 200 ש"ח עבור תיווכו בעסקת מכירת האקדח.

האישום השלישימייחס למשיב עבירת קשירת קשר לביצוע פשע - לפי סעיף 499(א)(1) לחוק, בגין קשר שקשר לסחור בנשק. באישום הנדון נטען, כי במהלך חודש מארס 2008 פנה מחסין למשיב והציע למכור לו אקדח מסוג "סטאר" תמורת
10,000 ש"ח. המשיב סרב להצעה אך פנה לג'ודה וסיפר לו אודותיה. מספר ימים לאחר מכן, נפגשו המשיב וג'ודה עם מחסין, והאחרון הראה להם את האקדח. ג'ודה ביקש ממחסין להחליף את אקדח ה-CZהמתואר באישום השני באקדח ה"סטאר", ולשלם למחסין סך של 2,500 ש"ח בלבד. מחסין אמר למשיב, כי יבדוק את ההצעה. כעבור יומיים, התקשר מחסין למשיב ולג'ודה, ואמר להם כי הנוקר של אקדח ה"סטאר" נשבר. בעקבות האמור אמר ג'ודה למחסין כי הוא אינו מעוניין באקדח. 

באישום הרביעי, החותם את כתב-האישום, הואשם המשיב בעבירה נוספת של קשירת קשר לביצוע פשע - לפי סעיף 499(א)(1) לחוק, בכך שקשר קשר לסחור באקדח. על-פי הנטען באישום זה, במהלך חודש מארס 2008, פגשו המשיב וג'ודה את מוחמד בקר (להלן - בקר) שהציע למכור לשניים כדורים לאקדח במחיר של 5 ש"ח ליחידה. המשיב וג'ודה ביקשו מבקר 2,000 כדורים, ודיווחו למחסין על העסקה. מחסין הציע לג'ודה ולמשיב לשלם 1,000 ש"ח עבור הכדורים, לקבל אותם לידיו ולמכרם, ולאחר המכירה - להתחלק עמם ברווחים. השניים, המשיב וג'ודה, הסכימו להצעה. כעבור מספר ימים נודע למשיב, לג'ודה ומחסין, כי העסקה לא תצא לפועל.

3.       ב"כ המשיב, עו"ד דיבה, מאשר כי יש בידי המאשימה ראיות לכאורה המקימות סיכוי סביר להרשעתו של מרשו בכל העבירות המיוחסות לו בכתב-האישום. הראיות לכאורה מבוססות, בעיקרן, על הודאות שמסר המשיב בחקירתו במשטרה, וכן על אמרותיו בחקירה של ג'ודה, שהודה אף הוא במעשים המיוחסים לו והפליל את המשיב. הסנגור אף מאשר, כי קמה נגד מרשו עילת מעצר לפי סעיף 21(א)(1)(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996, זאת נוכח הסיכון הנשקף לביטחון הציבור מביצוע העבירות דנן. עם זאת, עתר הסנגור לחלופת מעצר, בדרך של שחרור בערובה ל"מעצר בית". הוא המציא לבית-המשפט מספר החלטות שבהן הורו בתי המשפט על חלופות מעצר בעניינם של נאשמים שהואשמו בעבירות נשק.

4.       יצוין, כי נגד מחסין ונגד ג'ודה הוגשו בגין האירועים הנדונים כתבי אישום נפרדים, וכל אחד מהם נעצר עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו (החלטותיו של כב' השופט צ' זילברטלמיום 21.4.08 בב"ש 4488/08 בעניינו של מחסין, ומיום 5.5.08 בב"ש 4490/08 לגבי ג'ודה).

5.       המחלוקת בין הצדדים בבקשה דנן נסבה אך על שאלת חלופת המעצר.

ב"כ המשיב גורס, כי ניתן להפיג את הסיכון הנשקף מהמשיב לביטחון הציבור בחלופת מעצר הולמת של "מעצר בית", זאת בין בבית הוריו בשכונת דחיית אל סאלם, בין בביתם של סבתו ושני דודיו באותה שכונה, ובין בבית דודתו בשכונת עיסאוויה. לבקשת הסניגור הוזמן ביום 22.4.08 תסקיר מעצר, ואולם במועד שנקבע לשמיעת הדיון, 19.5.08, נתחוור כי שירות המבחן לא הגיש תסקיר מעצר מחמת עיצומים הננקטים על-ידי קציני המבחן. על-רקע זה, ביקש ב"כ המשיב מבית המשפט להתרשם באופן אישי מהערבים המוצעים, דהיינו - הוריו של המשיב, דודיו, דודתו וסבתו. הללו הצהירו בבית-המשפט על נכונותם לפקח על המשיב בכל שעות היממה, והשיבו לשאלות שהופנו אליהם על-ידי ב"כ הצדדים בעניין זה.

לטענת הסנגור, חלופת המעצר הנה הולמת וראויה, זאת בהתחשב הן בנסיבותיו האישיות של המשיב, שהנו צעיר בן 22 שאין לחובתו הרשעות קודמות, והן בנסיבות ביצוע העבירות, אשר לסברת ב"כ המשיב אינן מצביעות על מסוכנות בדרגה גבוהה מצד מרשו. בהקשר האחרון טען הסנגור, כי המשיב כשל בכך שתיווך בעסקאות נשק, ואולם הוא לא מכר ולא קנה נשק ותחמושת, ואף כאשר הוצע לו הדבר, דחה את ההצעות. על-כן, לטעמו, דרגת החומרה של מעשי המשיב, וכפועל יוצא - מידת הסיכון הנשקפת ממנו לציבור, אינה גבוהה כמו זו בעניינם של יתר המעורבים. עוד טען ב"כ המשיב, כי לא הוכח שהחזקת הנשק נועדה לביצוע עבירות ביטחוניות או פליליות. בהקשר זה הוסיף וציין, כי מבדיקת המשטרה עולה שבנשק שמכר מחסין לג'ודה, אשר נגנב מדירה בשכונת פסגת זאב בשנת 2002, לא נעשה שימוש פלילי עד היום; וכי בחומר החקירה יש אינדיקציה לכך שהתחמושת נרכשה לצורך שימוש בה בירי במהלך חתונה. על-כן, עתר הסנגור לשחרורו של מרשו בערובה בתנאים שצוינו לעיל.

6.       ב"כ המשיבה גורסת, כי נוכח חומרת העבירות ונסיבות ביצוען, אין זה הולם וראוי לנקוט בחלופת מעצר של "מעצר בית". לטענתה, מהות העבירות והישנותן, מצביעות על הסיכון הנשקף מהמשיב לביטחון הציבור, ואף אם הלה שימש מעין מתווך בעיסקאות הנשק שנטל בהן חלק, הרי שנסיבות ביצוע העבירות מצביעות על כך שהלה היה מעורה בתחום, נטל חלק פעיל בעיסקאות, השתתף במפגשים שבהם נרקמו העיסקאות והועבר הנשק, ואף קיבל לידיו תמורה כספית עבור חלקו בעסקאות. 

7.       לאחר ששקלתי את טיעוני הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה, כי חלופת המעצר המוצעת, של שהייה ב"מעצר בית", בין בבית ההורים ובין בבית הדודים, אינה הולמת בנסיבות העניין ולא תפיג את הסיכון הנשקף מהמשיב לביטחון הציבור.

עבירות בנשק - כמו החזקתו, הובלתו ועשיית עסקה בו - חמורות מעצם טיבן ומהותן, זאת נוכח הסיכון הממשי הנשקף מהן לחיי אדם ולביטחון הציבור. נשק, שהוא כלי קטלני מעצם טבעו, עלול לעבור מיד ליד, ובין היתר לגורמים שיבצעו באמצעותו עבירות פליליות חמורות, ואף לידי ארגוני טרור שיעשו בו שימוש לפיגועים. על-כן, פוטנציאל הסיכון הנשקף מהעבירות הנדונות חל על כל מי שמהווה חולייה בחוליות השונות בשרשרת הסחר בנשק, אף אם הלה אינו מודע לתכלית הספציפית של השימוש בנשק (ראו ע"פ 4609/98 טהא נ' מדינת ישראל(ניתן ביום 1.7.99); ת"פ (י-ם) 231/03 מדינת ישראל נ' זעתרי (ניתן ביום 28.3.04); ע"פ 4526/04 זעתרי נ' מדינת ישראל(ניתן ביום 8.11.04)).

          בבוא בית-המשפט לבחון את חומרתן של עבירות נשק הנדונות בפניו, וכפועל יוצא - את הסיכון הנשקף ממבצעיהן לביטחון הציבור, עליו להתייחס, בין השאר, למהות העבירות ולנסיבות ביצוען. באשר למהות העבירות, סיווג המחוקק את חומרתן על בסיס שלוש עבירות ספציפיות, שלכל אחת מהן נקצב עונש שונה, בהתאם למדרג חומרתן: האחת- רכישת נשק או החזקתו שלא כדין, לפי סעיף 144(א) לחוק, שעונשה המרבי שלוש  שנות מאסר; השנייה- נשיאת או הובלת נשק שלא כחוק לפי סעיף
144(ב) לחוק, שעונשה המקסימאלי עומד על עשר שנות מאסר (למעט נשיאת או הובלת חלק, אביזר או תחמושת, שדינם שלוש שנות מאסר); והשלישית- ייצור, ייבוא, ייצוא, סחר או כל עסקה אחרת בנשק שלא כדין, לפי סעיף 144(ב2) לחוק, שהעונש המרבי הנקצב בצדה עומד על חמש-עשרה שנות מאסר. הפסיקה אף סיווגה את נסיבות ביצוע עבירות הנשק, במדרג חומרה מן הכבד אל הקל, החל מעבירות  נשק במטרה לבצע מעשים המיועדים לפגוע בביטחון המדינה ובביטחון הציבור, וכלה בהחזקת נשק שפג תוקף רישיונו. את הנסיבות החמורות ראתה הפסיקה במקרים שבהם הנשק הוחזק למטרת פיגועי טרור, לביצוע עבירות פליליות ספציפיות, לשמירתו "לעת מצוא" כדי לאפשר פעילות פלילית אפשרית עתידית, ולצבירת כלי נשק על-רקע פעילות אידיאולוגית (ב"ש 625/82 אבו מוך נ' מדינת ישראל, פ"ד לז(3) 668).